>> גרמניקוס |
כנס בבנגקוק - חלק 2 |
31/8/2011 |
למחרת בבוקר דברנו מעט מאד, רק את ההכרחי. הלכנו לכנס וכמעט ולא נפגשנו. אכלנו בנפרד. דברנו עם אנשים אחרים. נראה לי שניסינו להימנע זה מזה. לפחות אני ניסיתי. אבל בסוף הגיע הערב והייתי צריך לחזור לחדר. כאבה לי הבטן. אכלתי משהו לא טוב והחלו לי שלשולים. "אתה בא אתי היום" אמר מתיאס "הבטחת". "לא רלבנטי" עניתי. "תראה, מה שקרה קרה. לא יקרה מה שלא תרצה שיקרה. מבחינתי אני לא אעשה זאת אתך שוב" הבטיח. "טוב לשמוע. אבל זה לא קשור" אמרתי "אני לא מרגיש טוב" "אתה בטוח? אתה לא כועס יותר, נכון?" שאל "אני יורד כאן, למועדון למטה. תצטרף אח"כ". אמרתי שנראה, אולי. מתיאס התלבש והלך. אני לעומת זאת, לא הפסקתי ללכת לשירותים. לקחתי תרופה וקוויתי לטוב. כשעה אח"כ שמעתי את הדלת נפתחת. הייתי בשרותים ושמעתי שמתיאס לא לבד. היה שם עוד קול. של אישה. אני מניח שמתיאס חשב שיצאתי בסופו של דבר. הדלת של השירותים היתה פתוחה אבל כל מה ששמעתי היו לחישות. לא יכולתי להתאפק והצצתי לחדר. על הכורסא ישבה אישה תאילנדית יפהפיה. מפושקת. בין רגליה עמד על ברכיו מתיאס, ראשו קבור בין ירכיה, לשונו עובדת על ערוותה. ידיו מלטפות את גופה, לשות את שדיה. בעקשנות ובהתמדה המשיך והמשיך. אחרי דקות ארוכות התחילה לגנוח, מתיאס המשיך, והיא התחילה להשפריץ נוזל חם על פניו. הוא הפך אותה, כך שנשענה על הכורסא, הפשיל את מכנסיו, מוציא את האבר הגדול והמגורה, הלביש עליו קונדום וחדר אל בין שפתיה מאחור. בתחילה באיטיות, בהמשך מגביר את הקצב. ידו החליקה מקדימה אל בין רגליה, אצבעותיו משחקות בדגדגן שלה. בכל פעם שנכנס פנימה נחבט ישבנה במותניו בקול רם. קצב החבטות הלך ועלה, בהתאמה מושלמת לאנחות שלו ושלה. היא גמרה שוב, מנסה לא לצרוח. ואז הוציא אותו החוצה. "עוד. אני רוצה עוד" התחננה. "מיד" הוא ענה והתיישב על הכורסא. היא התישבה מעליו מתפשקת, מורידה עצמה על איברו הזקוף. הוא החל למצוץ ולנשק את שדיה. היא התחילה לרכוב עליו בעדינות, ואח"כ יותר ויותר חזק. הא גמר בצעקה גדולה. היא רצתה להתנשק ולחבק אותו, אבל מתיאס אמר "תראי כבר מאוחר. אני צריך לקום מוקדם". כל נסיונות השכנוע לא עזרו. היא התלבשה והלכה. "ראיתי אותך מציץ" קרא מתיאס, בעודי חושב איך בדיוק להיכנס לחדר ולבשר לו שהייתי שם כל הזמן. "מדליקה, נכון?" נאלצתי להסכים. ומתיאס יודע היטב להשתמש במה שאלוהים נתן לו, חשבתי לעצמי. "אולי מחר נצא ביחד סוף סוף" אמר "אני מבטיח לך פיצוי הולם"
|
|