| >> פשוט אני |
המדריך ואני |
16/4/2011 |
| ''סוף סוף אנחנו לבד'', לחשת באזני אחרי שכל התלמידים יצאו מהכיתה.
ידעתי שזה שגוי, להתחיל עם המדריך פסיכומטרי שלי בעיצומו של המבחן הקובע בחיי עד כה.
אבל עשיתי את זה, אני יודעת שאני חלשת אופי, לפעמים זה בלתי נשלט.
חייכתי כאשר הוא נצמד אלי מאחור מלטף את כתפי ומזיז את שערותי.
''אני רוצה שתעצמי את הענים'' לחשת קרוב כ''כ אלי שיכולתי להרגיש את הבל פיך על אזני, גופי התחיל לרעוד מהתרגשות, ידעתי שזה יבוא.
התאהבתי בך עד כלות הנשמה. אני חושבת שידעת את זה מהרגע הראשון...
זה עבד לי!!!
לא הייתי רגילה לדברים כאלה ניסיתי, באמת את כל הטריקים הרגילים של בנות, צחקקתי ואמרתי דברים חמודים ולבשתי שמלות עם מחשופים, הייתי בטוחה שמשהו בי התקלקל.
ואז זה הגיע ''אנחנו נעבוד על זה באופן פרטני בסדר?''
חייכתי וחשבתי לאן משפטים כמו אלה מובילים בסרטים.
כל היום הסתובבתי מסוחררת.
כשסוף סוף נגמר היום, כולם התפנו מהכיתה כולל חברתי לקורס שיצאה בצחקוקים נועצת בי מבטים מלאי משמעות.
הייתי בטוחה ששמת לב לזה, אבל כבר לא היה לי אכפת.
קמתי ממקומי מסדרת את הקלסר הקלמר והספר במגדל סמטרי.
צחקת ונגשת לסגור את הדלת, ברור ששמתי לב שנעלת אותה, לא ייחסתי לזה חשיבות ייתרה.
כאן זה התחיל.
''סוף סוף אנחנו לבד''...
לפני שהספקתי להאמין שזה קורה קשרת את עיני עם העניבה שלך, וידך ליטפו לאט את גופי מהמתנים למעלה אל שדי.
לא התנגדתי גם כשהרמת את שמלתי, מוריד אותה ממני בעדינות, שפתיך כבר היו על צווארי תמיד הייתה לי חולשה לזה.
האפלה שאפפה אותי, האבדן חושים הזמני, כל המשיכה אליך שהסתרתי בחודש האחרון...
בטחתי בך במליון האחוזים.
ידעתי שאני מולך בחזיה שקופה ותחתונים שלא כיסו כלום בעצם, נזכרת במישהו שאמר לי פעם שלא משנה מה אני אלבש, העיקר שהלבנים שלי יהיו סקסים.
ברכתי אותו עכשיו, הרגשתי באותו רגע יפה ומושכת.
סובבת אותי שפתי מצאו את שלך במהירות, ונשיקתנו הפכה סוערת יותר ויותר. הורדתי את החזיה, נותנת לך מספר שניות להוריד את בגדיך, ידעתי שזה מה שאתה עושה, כשלוקחים ממך את אחד החושים השאר מתחדדים.
חיכתי כשחיבקת אותי והרגשתי את חום גופך קרוב כ''כ לשלי, הרמת אותי אל השולחן, הרגשתי כבר את אצבעותיך בתוכי, אנחות נפלטו מפי. משכתי אותך אלי רציתי אותך צמוד אלי כ''כ, רציתי להרגיש את כובד משקלך מעלי.
''לא כ''כ מהר'' אמרת, וקשרת את ידי, נשכבתי על השולחן בחוסר עונים, כשפיסקת את רגלי, כהרגשתי את הזיפים שלך מדגדגים את היריכים שלי, הבטן התמלאה לי בפרפרים רק מהמחשבה של מה שעומד להגיע עכשיו, לאחר כמה רגעים כבר לא יכולתי לעצור את עצמי, הדיציבלים של גניחותי עלו, שמעתי אותך מצחקק הרגשתי את ידיך נצמדות לפי מחייבות אותי להיות בשקט.
ליקקתי את אצבעותיך.
כבר לא יכולת, הרגשתי אותו, תופח, גדול ועבה, כשחדרת אלי.
שכבת מעלי, ואני הייתי כ''כ מאושרת באותו הרגע, הרגישה אותך בתוכי, כשידיך משאירות סימנים על גופי, ואיברך מבטיח שלא אוכל ללכת ישר ביומיים הקרובים.
חיכתי מהמחשבה, אצבעותי עוברות על גבך, מלטפות את ישבנך, גניחותיך השקטות הלמו באזני, בזמן שזזנו בתיאום מכאני.
ואז זה הגיע, הפיצוץ.
|
|---|
|
תגובה לנושא
